החלטה בתיק רע"א 4405/10

1.        המנוח (שעיזבונו הוא המשיב 3) נהרג בתאונת דרכים (להלן: התאונה) שאירעה בשטחי יהודה ושומרון, במקום המסווג כשטח C. המשיבים 3-1 (עיזבונו של המנוח ותלוייו) הגישו תביעה נגד המבקשות ונגד המשיבה 4 בגין הנזקים שנגרמו להם עקב מותו של המנוח. המבקשות הן הקרנות הישראליות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים וקרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים יהודה והשומרון) ואילו המשיבה 4 היא מקבילתן הפלשתינית (אלסנדוק אלפלסטיני לפיצוי נפגעי תאונות דרכים). הצדדים חלוקים בשאלה אם האחריות לפצות את המשיבים 3-1 חלה על המבקשות או על המשיבה 4. המבקשות מסכימות כי אם השטח שבו אירעה התאונה הוא "אתר צבאי", הרי שהאחריות על התאונה חלה עליהן. לפיכך עיקר המחלוקת בין הצדדים, בשלב זה לפחות, היא השאלה אם השטח שבו אירעה התאונה הוא אכן "אתר צבאי", אם לאו.

2.        בית משפט השלום, שבפניו מתבררת תביעתם של המשיבים, הורה למפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון (להלן: מפקד הכוחות) לקבוע בתעודה אם בשטח בו אירעה התאונה הועברו סמכויות הביטוח לידי הרשות הפלסטינית - וזאת מכוח הסמכות הנתונה למפקד הכוחות לפי סעיף 6ב למנשר בדבר יישום הסכם הביניים (מס' 7), התשנ"ו-1995 (להלן: מנשר מס' 7). מפקד הכוחות האציל סמכות זו לראש מנהלת קשת צבעים בפיקוד המרכז, וזה הוציא תעודה שבה קבע כי השטח שבו אירעה התאונה אינו "אתר צבאי". המשיבים 3-1 ביקשו לחקור את עורך התעודה בחקירה נגדית, ובית משפט השלום התיר את החקירה והורה על זימון עורך התעודה לעדות.

           המבקשות הגישו בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי - וזו נדחתה על הסף. בית המשפט המחוזי קבע כי החלטת בית משפט השלום היא החלטה "בעניין זימון עדים" ומשכך נכנסת היא בגדר המקרים המנויים בסעיף 1(5) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט) ומשכך אין ליתן עליה רשות ערעור. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי הבקשה לא מקיימת את התנאים הקבועים בסעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 למתן רשות ערעור על החלטת ביניים, שכן גם אם יידונו השגותיהן של המבקשות רק במסגרת ערעור על פסק-הדין הסופי, לא יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים ולא ייגרם למי מהם נזק של ממש. בית המשפט המחוזי העריך גם כי חקירתו של עורך התעודה תהיה קצרה וממוקדת, ולכן קבע כי אף אין חשש שיתנהל הליך מיותר באופן המצדיק מתן רשות ערעור. על החלטה זו משיגות המבקשות.

3.        המבקשות טוענות כי השאלה שמתעוררת בעניינן אינה שאלה של "זימון עדים" אלא שאלת קיומה של סמכות על-פי דין לזמן את עורך התעודה לחקירה נגדית, שכן לגרסתן קביעתו של עורך התעודה היא סופית ואין מהרהרים אחריה. המבקשות סבורות כי התעודה אינה "תעודת עובד ציבור", כקביעת בית משפט השלום, כי אם פעולה "שלטונית-חקיקתית" הדומה במהותה לתעודת שר חוץ הניתנת לעניין קביעת גבולות המדינה. המבקשות טוענות עוד כי אם ייחקר עורך התעודה תהפוך שאלת הסמכות לזמנו, ככל שזו תעלה במסגרת ערעור על פסק-הדין הסופי, לשאלה "אקדמית". 

4.        המשיבים 3-1 סבורים כי מפקד הכוחות אינו רשאי להאציל את סמכותו לערוך תעודה לפי סעיף 6ב למנשר מס' 7, שכן סעיף זה אינו כולל הוראה מפורשת המתירה האצלת סמכויות. לגופו של עניין טוענים המשיבים 3-1 כי ישנה סתירה בין התעודה שהוגשה לבין "צו תפיסת מקרקעין ת'/05/66" שהוזכר בה, ואשר חל על השטח שבו אירעה התאונה. על סתירה זו מבקשים המשיבים 3-1 לחקור את עורך התעודה.

           המשיבה 4 טוענת כי יש לדחות את הבקשה על הסף, שכן לא מתקיימים בה התנאים למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", ואף לא התנאים למתן רשות ערעור על "החלטה אחרת" (הבקשה שלפנינו היא, כאמור, לערעור שני על החלטה אחרת). כן מדגישה המשיבה 4 כי הערכאות דלמטה נוהגות להתיר חקירה נגדית של עורך תעודה לפי סעיף 6ב למנשר מס' 7 כעניין שבשגרה. המשיבה 4 טוענת עוד כי סעיף 6ב לא מסמיך את מפקד הכוחות לקבוע אם שטח מסוים הוא שטח C, שכן על קביעה זו להיעשות לפי "הסכם הביניים" (הוא הסכם ביניים ישראלי-פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה, כ"א 33, 1071 (נחתמה ב-1995)) והמפות המצורפות לו. לבסוף, המשיבה 4 טוענת כי הסכסוך הנדון הוא סכסוך אזרחי, שאין לו השלכות מדיניות, ועל-כן ההקבלה שעורכות המבקשות ל"תעודת שר חוץ", הניתנת בקשר לעניינים מדיניים, אינה במקומה.

5.        דין הבקשה להידחות. אמנם, ייתכן שראוי להבחין בין שאלות שכל עיקרן הוא "זימון עדים" - ואשר בהן אין ליתן רשות ערעור לפי צו בתי המשפט, לבין שאלת כוחה הראייתי של תעודה מטעם מפקד הכוחות לפי סעיף 6ב למנשר מס' 7. ניתן לטעון כי שאלת משמעותה של התעודה - אם היא ניתנת לסתירה אם לאו, היא שאלה מובחנת - ואף מוקדמת - משאלת זימונו של עורך התעודה לחקירה נגדית. ואולם, אף אם אין בקשה זו מסוג הבקשות המנויות בצו בתי המשפט ככאלה שאין ליתן עליהן רשות ערעור, הרי שכפי שציין בית המשפט המחוזי, אין הבקשה מקיימת את התנאים הכלליים למתן רשות ערעור על "החלטה אחרת" הקבועים בסעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט. שאלת הסמכות לזמן את עורך התעודה לחקירה נגדית יכולה להידון במסגרת ערעור - אם יוגש - על פסק-הדין הסופי. אף אם יוחלט בערעור כי לא היה מקום לזמן את עורך התעודה לחקירה נגדית (ואין צורך להידרש, בשלב זה, לשאלה אם אכן כך הדבר), לא תהיה זו קביעה "אקדמית" בלבד, אלא יהיו לה השלכות ישירות על המסקנות שניתן יהיה להסיק מתשובותיו של עורך התעודה במסגרת החקירה הנגדית. לפיכך לא ייגרם למבקשות נזק ממשי כתוצאה מקיום החקירה הנגדית בשלב זה.

           אמנם, ייתכן כי מקצת השאלות שהתעוררו בבקשה זו הן שאלות משפטיות בעלות השלכות החורגות מגדרי ההכרעה במקרה הספציפי - ואין אני רואה לנכון לקבוע מסמרות בעניין זה - אך אין כל מניעה כי שאלות אלה יידונו במסגרת ערעור על פסק-הדין הסופי. בהקשר זה יודגש כי הרשות המתבקשת כאן היא רשות לערעור על "החלטה אחרת", ועל הבקשה לעמוד בתנאים הנדרשים לכך; לא די בהתקיימות תנאים הרלוונטיים דווקא לבקשה לרשות ערעור ב"גלגול שלישי". 

           סופו של דבר, הבקשה נדחית. המבקשות יישאו בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורכי-דינם בסכום של 10,000 ש"ח, שיתחלק באופן שווה בין המשיבים 3-1 לבין המשיבה 4.

           ניתנה היום, כ"ב באב התש"ע (2.8.2010).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    גח

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: